<h1>צרור החיים הדרך העשירי סימן י"א</h1>
<h2>דף לד:</h2>
אסור לעשות מלאכה בחול המועד בדבר שאינו אבד. ור"מ ב"ם ז"ל סובר, שאסור זה מדרבנן וסמך על הירושלמי דגרסי' (מו"ק פ"ב ה"ג) רב אבא בר ממיל אילו היה (לי מה) [מי] שימנה עמי התרתי בשר בכור לישקל בליטרא. והתרתי שיהו עושין מלאכה בחולו של מועד [כלום אסרו מלאכה בחול המועד] אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ושמחין ויגעין בתורה, ואינון אכלין ושתין ופוחזין, כלו' והא אינון אוכלין ושותין ופוחזין ונמצא כי בא תקלה מפני הבטלה. (אלא) [אלמא] דרבנן היתה תקנת האיסור. והרמב"ן סובר אסור מלאכה בחולו של מועד דאורייתא. והירושלמי הוא לקצת דברים שאסרו חכמים, שהיה נראה מן הדין שיהו מותרין, כגון זופתין כוזתא ואין זופתין חביתא, ובאלו שהוסיפו היה אומר שהיה מתיר. ומיהו מלאכה בחולו של מועד דאורייתא, כדאמרינן [בריש] פרק מי שהפך את זיתיו (מו"ק י"א, ב') לא מיבעיא בחולו של מועד דאסור מלאכה דאוריתא. וכמה ראיות יש. ונקראין מקרא קודש. וכתב רבינו האי גאון ז"ל ושפיר דאמי לומר בתפלה מקרא קדש. ועל כן יקום אדם בחולו של מועד וישכים לבית הכנסת ולא יניח תפילין שהוא אות כמו י"ט, וכן היה נוהג מורי הרשב"א ז"ל שלא להניחם. ואע"פ שמורי ה"ר פרץ היה מניחם בלא ברכה לא היה מודה כן מורי הרשב"א ז"ל. ויתפלל ויאמר מקרא קדש.
ומי שיש לו כרם והגיע זמנו ליבצר קודם המועד, אסור לבצרו במועד, מפני שהוא מכוין מלאכה במועד. ואמרו בגמרא וכולן אם כיוונו מלאכה במועד יאבדו, ופירשו הגאונים ז"ל אוסרים עליו לעולם. וכן כתב רב פלטוי (דמפדי) [דמפסדינן] ליה בעל כרחיה. והמכוין מלאכה במועד ומת, לא קנסו בניו אחריו. ואין מונעין את הבן מלעשות אותה מלאכה שלא תזכר. ואם לא הגיע זמנו ליבצר קודם המועד, והגיע במועד, בוצרין אותו אם יגיע להם שום הפסד באיחורם, וגם בזמן הזה שמסירין השומרים מן הכרמים ואם לא יבצרו יהיו מופקרין, מותרין לבצור. והיכא שהגיע זמן לבצור קודם המועד אלא שהוא סבור שאיפשר שיעמוד עד אחר המועד, ואחר כך רואה שהוא נפסד, מותר לבצור. ואין זה מכוין מלאכה במועד. וכן דעת בעלי התוספות. וראייתם מן הירושלמי.
